החלטה בתיק בש"פ 11441/05

           בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 21.12.05 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8092/05 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

           המשיב הינו אסיר המרצה עונש של 45 חודשי מאסר שנגזרו עליו בגין הרשעתו בעבירת אלימות. לאחר שהחל לרצות את מאסרו, הוגש נגד המשיב כתב אישום נוסף בו נטען, כי ביום 26.2.05 דקר המשיב אסיר אחר ששהה בתאו (להלן: המתלונן). כן נטען, כי המשיב איים על המתלונן שיפגע בו ובמשפחתו אם יתלונן נגדו. כמו כן, לא איפשר המשיב לאסירים האחרים לקרוא לסוהרים. בגין מעשים אלה הואשם המשיב בחבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין והדחה בחקירה.

           עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים ובית המשפט קיבל את הבקשה. בקשה לעיון חוזר שהוגשה מטעם המשיב נדחתה.

           עתה בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. בבקשתה וכן בדיון בפניי ציינה באת-כוח המדינה כי עד כה התנהלה בתיק ישיבת הוכחות אחת בלבד, אולם חרף ההתקדמות האיטית בניהול המשפט, קיימת הצדקה להאריך את מעצרו של המשיב. באת-כוח המדינה טענה כי מן המשיב נשקפת מסוכנות חמורה ביותר וכי אין להחזירו למאסר, שכן את העבירות שבגינן הוא מועמד לדין כיום הוא ביצע בעת היותו במאסר, ובעת שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי. בנוסף לכך, ציינה באת-כוח המשיבה כי חרף גילו הצעיר של המשיב, בעברו הרשעות רבות במגוון של עבירות, ביניהן עבירות אלימות, סמים, בריחה ממשמורת חוקית ועוד. כן טענה באת-כוח המדינה כי המשיב הטיל את חיתתו על המתלונן ועל אסירים נוספים וקיים חשש שיפעל לשבש את הליכי המשפט. בא-כוח המשיב טען מנגד כי הראיות הקיימות כנגד מרשו הינן ראיות חלשות ביותר וכי סביר להניח שהמשיב יזוכה מהאשמות נגדו. לפיכך, כך טען, יש להורות על שחרורו של המשיב ממעצר ולהחזירו למאסר.

           דין הבקשה להתקבל. למשיב טרם מלאו 20 שנה אך גיליון הרשעותיו הוא ארוך ביותר והעבירות בהן שלח ידו הן מגוונות. על פי כתב האישום, בעת ריצוי מאסרו הנוכחי בעת היותו בתא אחד עם המתלונן - אסיר אחר - שב המשיב ותקף באמצעות אגרופן מאולתר את המתלונן, ואף איים עליו ועל אסירים נוספים שלא יעזו להתלונן נגדו. ואמנם איש לא הזעיק את הסוהרים או את החובש עד אור הבוקר. נראה, איפוא, כי אכן מדובר באדם אלים המסכן את סביבתו ומהווה איום גם ליושבי הכלא. באשר לטענותיו של הסניגור בענין חולשת חומר הראיות, הרי שמקומן של טענות אלו אינו בהליך הנוכחי, למעשה, חולשה זו נובעת לפי הטענה מאי רצונו של המתלונן להעיד כנגד המשיב, ועל פני הדברים בנסיבות שנוצרו נראה כי הדבר נובע מחששם של העדים מפני המשיב. ואמנם בעת הדיון נטען כי ספק אם המתלונן יהיה אכן עד נגד המשיב, ובהחלט קיים חשש כי החזרתו של המשיב לתנאי המאסר תביא לשיבוש הליכי המשפט. על כן, יש להאריך את מעצרו של המשיב. עם זאת יצוין כי העובדה שהמשיב נתון במאסר אינה מהווה טעם הולם להשהיית שמיעת המשפט, ומן הראוי כי משפטו יישמע בתקופת הארכת המעצר הנוכחית.

           אשר על כן, מעצרו של המשיב יוארך ב-90 ימים נוספים החל מיום  21.12.05 או עד למתן פסק הדין בת.פ. 8092/05 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

           ניתנה היום, י"ח בכסלו התשס"ו (19.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: